בהרבה שירים שמגיעים אלי למיקס, אני שם לב שהאינפורמציה בשני הצדדים מאוד דומה.
בדרך כלל זה קורה כי הכל מוכפל: כל הגיטרות, כל הפרקשנים, כל תפקידי הקלידים, לפעמים גם השירות.
הכוונה ברורה ומובנת - לייצר סטריאו רחב ופלייבק כביכול עשיר ו״גדול״ יותר.
בפועל, כשהכל זהה לגמרי בשני הצדדים, זה עושה בדיוק ההפך.
ההצעה שלי: להקליט יותר ערוצי מונו.
לוותר על רוחב בהקלטה לטובת רוחב במיקס.
לחשוב על ״צמדים״ שונים כמו אקוסטית מול חשמלית, שייקר מול היי הט, שני פריסטים שונים של סינטי כל אחד מונו ומצודד.
בונוס נוסף: מיקסים מהסוג הזה ״מתקפלים״ ונשמעים טוב גם במונו.
