יש תפיסה האומרת שהקלטה טובה תפקידה לתפוס את הביצוע בצורה הנאמנה ביותר למקור, ומיקס טוב צריך לשקף את המציאות - אם הגיטריסט נמצא בצד ימין בהופעה אז במיקס הסופי הגיטרה תופיע בצד ימין. אם השיר מתרחש בחדר קטן אז כל הערוצים ישלחו לאפקט של חדר קטן, אם יש זמר אחד אז אין הכפלה או קולות של עצמו בשיר.

מבחינתי, זו דרך טובה אם המטרה היא דוקומנטרית. במיקס של הופעה חיה למשל, יש משמעות כי בוידאו רואים דברים שעדיף שיתאימו למה ששומעים, או לחילופין להקת ג׳אז במועדון קטן והרצון להעביר את ההרגשה שאתה שם.

בכל מקרה אחר אני מעדיף את הגישה האומנותית, זו שמתייחסת ל״אמת״ כהצעה או נקודת פתיחה, אבל מנסה להעביר ולהעצים את הכוונה, הרגש ואת רוח הדברים. את העוגה עצמה ולא את המרכיבים.

בהשוואה לעולם הקולנוע למשל, קל לראות שיש קהל גדול פי עשרה לסרטי אקשן/דרמה/קומדיה מאשר לסרטים דוקומנטריים.

הגיבורה קופצת גבוה יותר, המשאית מתפוצצת חזק יותר והשחקן שמשחק שוטר? חתיך, אמיץ ושנון יותר. הקהל מגיע כדי לקבל חוויה שונה מהחיים הרגילים שלו. גדולה יותר.

מוסיקה טובה תנסה להעביר רגש ״קיצוני״ יותר - שמח יותר או עצוב יותר מהיום יום. במקרים רבים תפקידי הוא לעזור לאמן להעביר את כל המסר שלו ב3-4, זמן קצר מאוד...

אז קדימה - שלפו את התותחים הכבדים, הסוכריות והצבעים!